Online Global Entertainment

2009

  • הגדלת גודל פונט
  • גודל פונט ברירת מחדל
  • הקטנת גודל פונט
Home ביקורות BACK TO THE FUTURE – הביקורת המלאה

BACK TO THE FUTURE – הביקורת המלאה

דוא

לרוב כאשר אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, אנחנו מסתכלים על העבר ולא מבינים שההיסטוריה של מחר, היא למעשה ההווה שבו אנחנו חיים. לא פעם ולא פעמיים, הדברים הקטנים שנחליט היום, ישמשו קטליזאטור לעתיד אחר לחלוטין. 

קונספט המסע בזמן, שעבר גלגולים שונים לאורך השנים, זכור לטובה מסדרת סרטי "בחזרה לעתיד", אשר הציגה בצורה הומוריסטית וקלילה את עלילותיהן של מרטי מקפליי (מייקל ג'יי פוקס), ומדען שפוי במקצה בשם אמט בראון (כריסטופר לויד). חלק ניכר ממה שעשה את הסדרה להצלחה, הייתה היכולת לספר את הסיפור באופן אשר יחבר את הצופה לרוח התקופה, בין אם מדובר בעבר ובין אם מדובר בעתיד. בנושא הזה יותר מכל דבר אחר לפי דעתי, מצליחה גרסת המשחק החדשה לעשות חסד עם המיתוס. מה גם שצריך לזכור שלאור הנסיבות (מחלתו המצערת של פוקס), זאת ההזדמנות הקרובה ביותר שנקבל לעלילת המשך, והמשך טוב יש לומר.



עלילת המשחק החדש, אשר מחולקת לתוכן אפיזודי (בדומה למשחקיה של חברת TELLTALE), לוקחת אותנו מספר חודשים לאחר סיום עלילות הסרט השלישי. כזכור בסיום הסרט נפרדו דרכיהן של מרטי ואמט, בדרך שאמורה הייתה לחתום בצורה טובה את עלילות השניים. בפועל, עלילת המשחק החדש מחזירה אותנו אל שנת 1986, שם נערכת מכירה פומבית במעבדתו של בראון הנעדר, כל חפציו עומדים למכירה, במה שאמור לסגור את הגולל על חזרתו האפשרית של המדען המטורף, אל עולמנו. אבל כפי שנאמר במחוזותינו מציאות לחוד, וחזרה לעתיד לחוד. בו בזמן שמתנהלת המכירה הפומבית, חוזרת הדלוריאן אל ההווה ועל מרטי לגלות מה עלה בגורלו של דוק.



מבלי להיכנס לעובי העלילה (שבינינו היא הסיבה העיקרית לכל משחק הרפתקאות), ניתן לכתוב שהיא בהחלט עושה הומאז' לעלילת הסרט הראשון בסדרה. אם במקור נלקחנו אל שנת 1955 ולימים בהם מרטי (או בשמו "קלווין קליין"), נאלץ לפגוש את הוריו, בגרסת המשחק נלקח מרטי אל שנות השלושים, שם נפגש עם גרסאות מוקדמות של הדוק, ושל סבו ארתור מקפליי. למרות שמעשית ניתן להניח שפיתוח של דמויות חדשות\ישנות אל תוך המיקס המוכר הוא לא בדיוק דבר פשוט, הן מהבחינה של המאסת הדמויות\הסיפור (כמה פעמים אפשר לחרוש על ואריאציה של אותה דמות), והן מבחינת הכנסת דם חדש שלא יתקבל בברכה אצל חלק מהשחקנים, אני באופן אישי, דיי מרוצה מהתוצאה. החזרה לדמויות המפתח, היא הבסיס של הסיפור, גם אם לפעמים מדובר בחזרה מיותרת, בנוסף הצגתה של עדנה סטריקלנד כדמות חדשה במשחק היא דבר מרענן וטוב. הכוונה שלי היא שבניגוד למשחקי הרפתקאות אחרים, מאחר ומדובר במותג מבוסס ישנו קושי מסוים לתמרן עם הדמויות, אבל למרות זאת ייצוב הבסיס נעשה בצורה נהדרת ויחד איתו אנחנו נפתחים להטמעתן של דמויות חדשות.

בכל הקשור לפרזנטציה, גולת הכותרת של המשחק בעיניי, היא הדיבוב של הדמויות. הדיבוב של הדמויות לצד הטקסטים העשירים, תמיד עשו את משחקי ההרפתקאות, אבל כאן (בטח שהגרפיקה מוגבלת במידה מסוימת), הוא בהחלט מיוחד. בראש ובראשונה הצליחו להושיב את כריסטופר לויד על כורסת המדבב, לצד שימוש מושכל בדמותו של מייקל ג'יי פוקס. לאור מגבלות מחלתו, פוקס עצמו לא היה זמין לדיבוב, ולכן הביאו בחברת TELLTALE, חקיין מעולה בדמותו של איי ג'יי לוקאסקיו. הבחור הצעיר שבהחלט נכנס לנעליו הענקיות של ג'יי פוקס, מצביע ללא צל של ספק ששימוש מושכל בחקיינים, הוא דבר מבורך. אני באופן אישי חושב שאם הולכים על דיבוב, צריך להשתמש בעיקר בחקיינים מקצועיים, הן מהסיבה ששחקנים רבים הלכו לעולמם במרוצת השנים, והן מהסיבה שלוח הזמנים של שחקנים פעילים הוא כל כך עמוס, שגם במידה ומביאים אותם לדבב, כמות השורות שאותן הם מקליטים היא נמוכה למדי.



מבנה המשימות במשחק, יהיה מוכר לאלו מכם אשר שחקו במשחקיה של TELLTALE בשנים האחרונות, שימוש במשימות מבוססות זמן\מיקום, התמקדות במשימה\משימות עיקריות ומשניות, ושימוש במחסן וירטואלי. למרות שכבר התרגלתי לממשק השליטה על הדמויות השונות עוד מסדרת סם ומקס האחרונה, אני חייב לציין שעדיין השימוש בשלט הפלייסטיישן 3, מוגבל בהשוואה לעכבר הממוחשב. לא פעם ולא פעמיים הסמן לא עומד במקום הנכון, וזה יכול לעצבן (האפשרות הטובה ביותר היא לתמרן באמצעות מקשי הכתפיים, אבל זה עדיין לא מהווה פתרון מוחלט לבעיה). בנוסף לכך, אני עדיין חושב שיש מקום לשיפור בממשק של המחסן הוירטואלי. נכון שלאורך המשחק, נעשה שימוש רחב בחפצים השונים, ועל כך אני מברך, אבל הממשק שבו על השחקן לבחור את החפצים בתפריט משני הוא מיותר ולא טוב. דבר נוסף שקצת הפריע לי בכל הקשור לחווית המשחק, היה שהמשימות עצמן, היו קלות למדי. אני לא יודע אם זה בגלל היכרותי המוקדמת עם הנפשות הפועלות (תודות לממיר המקליט, אף דאגתי לחזור אל הסרטים פעם נוספת), אבל מצאתי את עצמי מסיים את המשחק (ללא שימוש במנגנון הרמזים המובנה), בזמן של שעות בודדות בלבד.

בשורה התחתונה, אני מאוד נהניתי מהאפשרות לחזור ולחוות מחדש את האינטראקציה המהנה בין מקפליי לבראון, לא רק שהיא נעשית בצורה טובה, היא מאפשרת לנו לדמיין כיצד הייתה נראית הסדרה באם היה נעשה סרט רביעי. הממשק ומבנה המשימות שעוד זקוקים לליטוש הם לא סיבה שאמורה למנוע מכם, לשבת ולהתניע את מכונית הדלוריאן שלכם להרפתקה נוספת.

לסיום הנה מספר רמזים אשר יעזרו לכם במהלך המשחק:

-    האזנות סתר עובדות היטב גם בשנות השלושים.
-    מומלץ להיות במקום חמים כאשר קוראים את העיתונים.
-    לא סתם נאמר שלאיינשטיין יש חושים מחודדים.

אורן נתן.



שמור את הכתבה ברשת החברתית
Reddit! Del.icio.us! Mixx! Free and Open Source Software News Google! Live! Facebook! StumbleUpon! Twitter! TwitThis Joomla Free PHP
תגובות
הוסף תגובה חיפוש
הוסף תגובה
שם:
דואל:
 
אתר:
כותרת:
קוד UBB:
[b] [i] [u] [url] [quote] [code] [img] 
 
 
:angry::0:confused::cheer:B):evil::silly::dry::lol::kiss::D:pinch:
:(:shock::X:side::):P:unsure::woohoo::huh::whistle:;):s
:!::?::idea::arrow:
 

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."